עיצוב תעשייתי, רפואה סינית ומה שביניהם
בעולם של עיצוב תעשייתי בפרט ועולם העיצוב בכלל, קורה לא פעם שמעצב מוצא עצמו עוסק בתחומים משיקים. פרויקט עיצוב מוצר לסביבת בית חולים, משרד או שטח עירוני פתוח, יפגישו את המעצב עם עולמות תוכן שונים ויחייבו אותו לחקור את הסביבה (הפיזית כמו גם הרעיונית) שבה הוא מתערב.
בבואנו לדבר על שני תחומים כמו עיצוב תעשייתי ורפואה סינית - נדמה במבט ראשון כי כל קשר בין השניים הינו מקרי לחלוטין. עולם העיצוב התעשייתי מעלה מייד אסוציאציות של אסתטיקה המשולבת עם נוחות ופונקציונאליות - ערכים עליונים של כל מקצועות העיצוב. הוסיפו לזה חדשנות, יצירתיות ותעוזה - ותקבלו סלט שכל מעצב תעשייתי אוכל לארוחת בוקר...
רפואה סינית, לעומת זאת, הינה תחום טיפולי בהגדרתו, אך עם זאת היא נגזרת מעולם מושגים ופילוסופית חיים שלמה, שניתן למצוא בה ערכים משיקים לאלו של עולם העיצוב.
עיצוב תעשייתי מכאן, רפואה סינית משם - וההרמוניה ביניהם
בעולם העיצוב ישנה נטייה להשתמש במונחים שישמעו מעט משונים למבקרים מן החוץ: מושגים כמו 'זרימה', 'הרמוניה', ו-'מרכז כובד', הם לחם חוקו של כל מעצב תעשייתי. עיצוב תעשייתי פירושו עבודה עם חומר, והעברתו טרנספורמציה כזו או אחרת על מנת להתאים אותו לצורך כלשהו. לחומר, ממש כמו לגוף האדם, ישנו מרכז כובד, המשתנה עם כל מניפולציה שנעשית עליו (גריעה, הוספה, חריטה יציקה וכדומה). במהלך השנים הראשונות של לימודי עיצוב תעשייתי, מיושם דגש רב על מושגים אלו ויישומם. שהרי אין כל טעם לתכנן כיסא, יפה ככל שיהיה, אם בבואנו לשבת עליו הוא יקרוס תחתינו. כבר משלב הסקיצות הראשוני שם המעצב דגש על הזרימה הנכונה וההרמונית של החומר - כזו שתראה טוב וגם תשרת את המטרה לשמה מיוצר האובייקט.
רפואה סינית מיושמת על אותם ערכים בדיוק. הרפואה הסינית מושתתת על העיקרון לפיו גוף האדם הינו חלק בלתי נפרד מהעולם החומרי שסובב אותו, ולפיכך עליו לחיות בו בהרמוניה. מושגים כמו 'מרכזי אנרגיה', 'מרכז כובד' ו-'זרימה' הם חלק בלתי נפרד, כן - גם מהעולם של רפואה סינית.
