העיצוב התעשייתי כפי שאנו מכירים אותו כיום הוא תולדה של תהליכי התיעוש שהחלו בעקבות מה שמכונה "המהפכה התעשייתית". אך אם נרצה לציין נקודה מסוימת בה "נולד" העיצוב התעשייתי, עלינו לחזור לשנת 1851. בשנה זו Sir Joseph Paxton , מהנדס חממות וחקלאי תכנן וביצע תוך מספר חודשים מבנה מפלצתי בשם Crystal Palace , שהיה מיועד לתערוכה בינלאומית בלונדון.

בפרויקט זה, פקסטון הביא בפעם הראשונה לשימוש ארכיטקטוני חלקים המיוצרים במפעלים שונים – חלקים יצוקים, חלקי ברזל מולחמים וחלקי זכוכית חתוכים למידות שונות ומתוכננות מראש. פקסטון תכנן להרכיב אותם יחד, ובשיטות מהירות באתר המיועד. הוא קיבל השראה ממבנים שהוא ביצע כבר בשנת 1830 אשר שימשו אותו ליצור חממות לצמחים שהוא גידל.

פרויקט בניית ה- Crystal Palace ציין לא רק את הולדת המבנים התעשייתיים והמודולאריים (מבנים המיוצרים מראש ומיועדים להרכבה באתר), אלא גם יצר התחלה של אסטטיקה בעלת שקיפות. כלומר, המתבונן באובייקט רואה איך המבנה בנוי ומורכב. פרטי החיבור גלויים לעין וכל חלקיו משתתפים ותורמים לעיצוב שלו.

הקהל של אז לא אהב את הרעיון, וטען שהמבנה מכוער. ואכן, השימוש במבנים אלו לבתים יוקרתיים או למבנים ציבוריים נכנס בשלב הרבה יותר מאוחר.

מגדל אייפל

מגדל אייפל

ב-1898, המהנדס Alexandre Gustav Eiffel תכנן ובנה את מגדל האיפל המפורסם לכבוד תערוכה בינלאומית. המגדל נבנה באותה השיטה כמו הקריסטל פלס, תוך כוונה לפרקו בתום התערוכה. הקהל הפריזאי התקומם. התגובה השכיחה הייתה בנוסח "מה זה המגדל המכוער הזה?".

כיום, מגדל איפל מהווה סמל לארכיטקטורה של המאה ה-20. זהו מגדל שגובהו 300 מטר, הוא נבנה בעלות נמוכה יחסית, והורכב תוך מספר חודשים ע"י צוות עובדים לא מיומן במיוחד. זו לא רק הצהרה עיצובית, זו הוכחה ליכולת בניה תעשייתית שפתחה דרך חדשה. האם ניתן לחשוב על פריז ללא מגדל האיפל?

מרכז פומפידו

האסטטיקה של המבנה החשוף מתבטאת במלו הדרה במוזיאון לאמנות מודרנית על שם פומפידו בפריז – מרכז Beaubourg .
החללים בתוך המוזיאון פתוחים וחופשיים מעמודים וקורות, מה שמאפשר העמדת יצירות האמנות הגדולות במרחבים גדולים ופתוחים. העמודים, הקורות, המדרגות והצנרת הם מחוץ למבנה בחזיתות. כולם גלויים לעין וצבועים בקוד צבעוני, מחושב ופונקציונאלי, ומהווים חלק בלתי נפרד מהאסתטיקה של המבנה. הם ייוצרו בבתי מלאכה שונים והורכבו באתר הבניה, בברגים ואומים גלויים לעין.

גם כאן הציבור זעק והתלונן מדוע בנו "בית חרושת לסוכר" בלב פריז העתיקה. כיום זהו אחד האתרים המתויירים ביותר בפריז.